אטאלי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ אשר הורה (כלשון הבקשה) "בחוסר סמכות ובניגוד לחוק ההוצאה לפועל על מינוי כינוס נכסים על הנכס רח' מלכי 14 בירושלים, (להלן: הדירה) נכס השייך לאימו של המבקש המחזיקה בו ומתגוררות בו מזה שנים רבות".

לבקשה זו צורפה החלטת רשם ההוצל"פ מיום 14.12.09 שלא היתה החלטה על מינוי כונס הנכסים אלא החלטה שאישרה לכונס, שמונה כבר, לשלוח הודעת פינוי ולבצע פינוי.

טענת המבקשים היא כי בין הצדדים התנהלו הליכים בקשר לדירה נשוא הכינוס ובסופו של דבר הוסכם שלא ינקטו הליכים נגד בעלת הזכויות שהיא אימו של החייב בתיק ההוצל"פ (המבקשת 2), על סמך הסכמה זו בוטלה התביעה. המבקשים טוענים עוד כי למשיבה ישנם אפשרויות לגבות את החוב כולו באמצעות מסירת נכס אחר עליו מונה בא כוחה ככונס נכסים, נכס ברח' המלך גו'רג' 14 (כך כתוב בבקשה אך ככל הנראה הכוונה לנכס ברח' הלך גו'רג' 12 ג.א.).

המבקשים טוענים כי כונס הנכסים התרשל בתפקידו בקשר למכירת הנכס ברח' המלך גו'רג' ועל אף שהגיע להסכמה עם המבקש בקשר לגובה החוב ולדרך כיסוי החוב ועל אף שהמבקש המציא רוכש שהסכים לרכוש את הנכס ברח' המלך גו'רג', כונס הנכסים לא שיתף פעולה, לכן נותר החוב. התנהגות זו מהווה חוסר תום לב בנקיטת הליכי הוצל"פ בניגוד להלכה הקובעת שגם בנקיטת הליכי הוצל"פ יש לנהוג בתום לב.

המבקשים טוענים כי המבקש אינו בעל הזכויות בדירה אלא אימו ועל כן אין אפשרות למכור את הנכס בשל חובות של המבקש.

המשיבה טענה כי הדירה רשומה על שם המבקש. לכן כל הטענות של המבקשים בקשר לאפשרות להתמנות כונס נכסים על הדירה בשל שאלת ההחזקה והבעלות אינם נכונים. המשיבה טענה כטענה מקדמית שכיוון שהערעור הוא למעשה על החלטת המינוי וכיוון שהחלטת המינוי ניתנה ביום 10.3.09 והומצאה למבקש ביום 20.4.09 ואילו הערעור הוגש ביום 20.1.10, ברור שהערעור הוגש באיחור רב מבלי לבקש או לנמק את האיחור. המשיבה טוענת כי גם אם הערעור הוגש על ההחלטה המאפשרת לכונס הנכסים לשלוח הודעת פינוי, היא הוגשה באיחור משום שההחלטה ניתנה ביום 17.12.09, המבקשים ידעו עליה ביום 27.12.09 והערעור הוגש ביום 20.1.10 היינו בחלוף 24 יום ובאיחור. המבקשים טוענים עוד כי התצהיר שצורף לבקשה לא חתום לכן יש לדחות את הבקשה על הסף.

לגופו של ענין טענת המשיבה כי המבקשים לא הסבירו מדוע החלטת מינוי כונס הנכסים ניתנה בחוסר סמכות כפי שנטען בבקשה.

המשיבה טוענת עוד כי לא היתה כל הסכמה שלא למכור את הדירה שבכינוס. ההליכים שלפי טענת המבקשים התנהלו בקשר לדירה התנהלו עם בנק הפועלים המיוצג על ידי עו"ד אחר והמשיב לא היה כלל צד להליכים אלה. המשיבה טוענת עוד כי המבקש עצמו הסכים, בהסכם לסילוק החוב שחתם על כונס הנכסים, שהכינוס על הדירה ימשך עד כיסוי החוב.

באשר לנכס ברח' המלך גו'רג' טענה המשיבה כי הוא לא רלבנטי שכן המשיבה יכולה להחליט אילו הליכים לנקוט על מנת לגבות את חובה. בנוסף אין ממש בטענה שיש בנכס ברח' המלך גו'רג' לכסות את החוב כמו"כ המבקש עצמו, בהסכם שחתם לכיסוי החוב, הצהיר שאין לו טענות לגבי ההליכים שננקטו לגבי הנכס ברח' המלך גו'רג'. לא זו בלבד אלא שהמבקש מחזיק בפועל בנכס ברח' המלך גו'רג' ומבצע בו פעולות המונעות או מעכבות את מימוש הנכס.

המשיבה טוענת עוד כי לטענות בדבר זכויותיה של אימו של החייב בדירה אין כל בסיס שכן הנכס רשום על שם החייב – המבקש.

לבקשת המבקשים קוים דיון. בדיון חזר כל צד על טענותיו כאשר המבקשות צירפו גם החלטה של בית הדין הרבני, בהליך שהתנהל בין אימו של המבקש – המבקשת 2 לבין גרושה בה קבע בית הדין כי מבחינת בית הדין אין מניעה לרשום את הדירה על שם אימו של המבקש.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מהנימוקים דלקמן:

א. הבקשה הוגשה באיחור רב – על פי האמור בבקשה היא הוגשה בקשר להחלטת רשם ההוצל"פ למנות כונס נכסים על הדירה. החלטת מינוי כונס הנכסים ניתנה ביום 10.3.09 והערעור הוגש ביום 20.1.10 הינו בחלוף כ- 10 חודשים. אין ספק שהמבקש ידע על ההחלטה משום שבהסכם שחתם עם כונס הנכסים ביום 15.7.09 הוא הסכים שהכינוס על הדירה ימשך. המבקשת 2 לא הצהירה כלל ממתי ידוע לה על ההחלטה למנות כונס נכסים ומשהיה ברור שהטענה של המשיבה היא שהבקשה הוגשה באיחור, ולמעשה לפני כן כבר בעת הגשת הבקשה, היה על המבקשת להצהיר מתי קיבלה את ההחלטה עליה היא מערערת, משלא נעשה כן יש לקבוע שהבקשה הוגשה באיחור ללא הגשת בקשה למתן ארכה ובשל כך לדחותה.

ב. החלטת המינוי ניתנה בסמכות- אין ספק שהדירה רשומה על שם המבקש – החייב בתיק ההוצל"פ. לפיכך אין ספק שההחלטה על מינוי כונס נכסים לדירה, לאחר שהוטל עליה עיקול כדין, ניתנה בסמכות. סמכותו של רשם ההוצל"פ להורות על מימוש נכס שהוטל עליו עיקול כדין בדרך של מינוי כונס נכסים כפי שנעשתה בתיק זה. משמשונה כונס נכסים כדין גם ההחלטה המורה לכונס נכסים לשלוח הודעת פינוי ולבצע פינוי ניתנה כדין ובסמכות. לפיכך, בין אם הבר"ע הוגשה על ההחלטה למנות כונס נכסים כפי שנכתב בה, ובין אם היא הוגשה על ההחלטה המתירה לכונס הנכסים לשלוח הודעת פינוי, ההחלטה שצורפה לבר"ע, יש לדחותה, שכן, הטענה היא שההחלטות ניתנו בחוסר סמכות ולטענות אילו אין כל בסיס שכן המבקש הוא הבעלים הרשום – בלשכת רישום מקרקעין של הדירה.

ג. טענות לגבי התנהלות כונס הנכסים – ככל שלמבקשים יש טענות על דרך התנהלות כונס הנכסים ועל רשלנותו הנטענת במכירת הנכס ברח' המלך גו'רג' היה עליהם להגיש בקשה לחיוב הכונס בחוב הפסוק או בקשה בטענת פרעתי או כל בקשה אחרת. כמובן שהנטל להוכחת הטענות היה מוטל עליהם. ואולם העלאתן כטענה סתמית של רשלנות הכונס או טענה סתמית של הפרת הסכם על ידי הכונס, ובאמצעותה לבקש ביטול הכינוס או ביטול ההחלטה על שליחת הודעת פינוי לגבי הדירה, דינן להידחות.

ד. הזכויות לגבי הדירה – כאמור, אין ספק שהזכויות לגבי הדירה רשומות על שם המבקש – החייב. לפיכך, כאמור, ההחלטה על מינוי הכונס ניתנה כדין ובהתאם לרישום הזכויות. החלטת בית הדין לפיה אין מבחינת בית הדין התנגדות לרישום הזכויות בדירה על שם אמו של המבקש – המבקשת 2 – החלטה שניתנה מבלי שהמשיבה היתה צד להליך, אין בה לכשעצמה כדי להביא לביטול המינוי מהסיבות כדלקמן:

ראשית, בית הדין לא הורה לרשום את הדירה על שם המבקשת אלא רק קבע שמבחינתו אין מניעה לעשות כן. ככל הנראה החלטת בית הדין הרבני ניתנה בלשון זו משום שבית הדין היה ער לכך שההחלטה המחייבת רישום על שם האמא יכול ותפגע בזכויות של אחרים הטוענים לזכויות בנכס, כגון המשיבה.

שנית, המשיבה לא היתה כאמור צד להליך זה לפיכך ההחלטה לא מחייבת אותה ולא יכולה לפגוע בזכויותיה לגבי הנכס.

ככל שהמבקשים טוענים שלמרות שהזכויות בנכס רשומות על שם המבקש אין לו זכויות בנכס אלא לצד ג', וזכויות אילו גוברות על העיקול שהטילה המשיבה, עליהם להגיש בקשה מתאימה לרשם ההוצל"פ וככל הנראה אף בכך לא די ועליהם להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך שיצהיר על כך שכן רשם ההוצל"פ אינו מוסמך לדון בטענה לפיה הרישום בטאבו אינו משקף את המציאות. לא ניתן באמצעות טענה זו לבקש מרשם ההוצל"פ לבטל את ההליך ולא ניתן באמצעותה לטעון שמדובר בצו כינוס שניתן ללא סמכות או בהחלטה שניתנה למסירת הודעת פינוי שלא כדין.